הבית של יפעת

שמי יפעת.

הסיפור שלי מתחיל הרבה לפני שהמקום הזה הפך לעסק.

כילדה, הייתי מגיעה עם משפחתי בכל שבת וחג למשק של סבא וסבתא שלי בהרצליה. מגיל אפס גדלתי כאן בין הסוסים, התרנגולות והטבע. הייתי רוכבת על סוסים, הולכת יחפה במשק ואוספת ביצים מהלול. אבל יותר מהכול, אני זוכרת את התחושה. זה היה המקום שבו הרגשתי אהבה ללא תנאי. מקום של משפחה, טבע, רוגע ושלווה. מקום שתמיד היו בו אנרגיות אחרות.

עם השנים המשק השתנה, והאזור הפך מחקלאי לבנייה. בתקופת הקורונה בניתי כאן את הבית שלי – בית חלומותיי.

בית שתכננתי בדיוק כמו שאני אוהבת: חם, נעים, מלא באהבה, בשמחה ובאנשים. בית שמזמין את כולם להרגיש בבית. תמיד אהבתי לארח, לאפות, לפנק ולפתוח את הבית בפני אנשים. ואז הגיע הרגע ששינה הכול. כשבן שלי התחתן, כלתי בחרה להתארגן אצלי בבית. באותו בוקר יצאתי לסופר, וכשחזרתי ראיתי את כל הנשים מתארגנות, לבושות בחלוקים, את האווירה ואת ההתרגשות. הסתכלתי מהצד וחשבתי לעצמי: “וואו. זה העסק הבא שלי.”

כך נולד המקום הזה.

מה שהתחיל מתוך אהבה לאירוח, לאפייה ולפינוק, הפך עם הזמן למקצוע שאני כל כך אוהבת וכאן מתחיל יום הכלה. הבית שלי תוכנן בדיוק בשביל התחושה שאני רוצה שכל כלה תקבל כשהיא נכנסת לכאן – תחושה של ספא פרטי, בתוך בית חם ומלא באופי. תקרות גבוהות, רצפת פרקט מעץ מלא בגוון לבן, תאורה רכה, ריחות נעימים, פרחים והמון ירוק. יש ספה לבנה גדולה, פסנתר כנף שחור, חדר רומנטי בגוונים של לבן וקש, וגינה מהממת שהופכת, דרך התמונות, כמעט לג’ונגל פרטי. במרכז הגינה נמצאת הבריכה, עם אבן טבעית שמכניסה את הטבע ממש לתוך הבית ונותנת לכל המקום תחושה רגועה וטבעית.

שהכלה מגיעה, אני רוצה שהדבר הראשון שהיא תרגיש הוא שהיא יכולה לעצור לרגע, לנשום ולהירגע. אני שמה מוזיקה רגועה, בסגנון טבע ושנטי, בדיוק כמו בספא. ככה מתחיל אצלי הבוקר של יום החתונה – בשקט, ברוגע ובפינוק. אבל יש עוד משהו שמחכה לכל כלה על הבוקר.  
עוגה שאני אופה במיוחד בשבילה.

כל כלה בוחרת את העוגה שהיא רוצה שאכין לה, ובבוקר הבית מתמלא בריח של עוגה טרייה, שמתחבר בדיוק לתחושה שאני רוצה ליצור כאן – ביתית, מפנקת, חמה ונעימה. כי מבחינתי, הפרטים הקטנים הם אלה שהופכים את היום הזה למיוחד. היום אני בוחרת להכניס לכאן אנשים שמחים, יפים ומלאי אהבה, ולתת להם את הדבר שאני הכי אוהבת לתת – פינוק אמיתי ותחושה של בית.

יש לי בן יחיד, ולכן לא זכיתי לגדל בת. אבל בכל פעם שכלה נכנסת לכאן עם המלוות האהובות שלה, אפילו אם זה רק ליום אחד, הן הופכת בשבילי קצת לבנות שלי. אני דואגת להן, מפנקת אותן, שואלת אם הן צריכה משהו, דואגת שיהיה להן נעים – ופשוט רוצה שהן ירגישו בבית. כי מבחינתי, זה בדיוק מה שהמקום הזה צריך להיות: בית של אהבה, של רוגע, של שמחה ושל אנשים טובים. מקום שבו כל כלה יכולה להתחיל את היום הכי מרגש שלה כשהיא רגועה, מפונקת ומוקפת בכל הדברים הקטנים שעושים לה טוב. מכאן – היא יוצאת אל היום הגדול שלה